<h1>רבינו יהונתן מלוניל — הלכ' טומאה</h1>
<h2>דף נז.</h2>
והיכא דמיחת (מיתה) [מת] וכו' ואפלו תותי אילן וכו', כלומר שלא תאמר דוקא הנעשה לאהל כגון בית הוא דאסיר אבל באהל אילן או אבנים היוצאות מן הגדר שלא נעשו לאהל לא יהו [מ]ביאין (מטמאין) את הטומאה קמ"ל דמביאין. כדתנן וכו' הזיזין, יתדות התקועות בכותל וכל הני דקא חשיב(י) הם אוהלים שאין נעשין לאהל אלא משום דבר אחר. והסככות, הם הוצין של ערבה או של קנים או כאבנים רח(ו)בות וארוכות שמסככין בהם הכותלים שלא יכם הגשמים ואם הם כל כך חזקים שהם יכולין לקבל מעזיבה רבה כלומר עפר רב יביאו את הטומאה לראש השני ואם [לאו] לא יביאו. ורבנן סבירא להו אפילו לא יהיו כל כך חזקים אלא שיקבל מעזיבה בינונית שאינה כל כך רבה, ויש שגורסין מעזיבה רכה שאע"פ שהם חזקים אם לא יהיו (עבים) מדובקין זה (מזה) [בזה שיהיו יכולין לקבל] מעזיבה (שיש) [של טיט] רכה הרבה לא יביאו את הטומאה אע"פ שיהו מקבלין מעזיבה בינונית.
